top of page

קרבות מאחורי העיניים: ייצוגים מנטליים והמתח בין תיקון לשחזור טראומטי


מאת: עומר אנדר



מאמר זה עוסק בייצוגים מנטליים והמתח בין הצורך בתיקון לשחזור טראומטי. ייצוגים מנטליים נידונים כמבני זיכרון המאפשרים זיקה עם הסביבה הפנימית והחיצונית, ומשמשים כגורמים מתווכים ליצירת משמעות ותחושת שליטה בסיסיים. אלו מוצגים כאן בהקשר של טראומה נפשית ושחזור של חוויות טראומטיות. נבחנות שתי מגמות נפשיות מוטיבציוניות: יצירת מגע עם ייצוגים טראומטיים מחד, וניתוק והימנעות מהם מאדך, כחלק מתהליך השחזור. המאמר מרחיב את המבט על ייצוגים מנטליים מסוג עמדות התייחסותיות, כחלק חשוב בתהליך השחזור הטראומטי. באמצעות ניתוח פרשני של סרטה הקצר של הבמאית אורית פוקס, "קרב עיניים" (פוקס, 2012) מומחשות עמדות אלו, כמו גם המתח שבין עיבוד מיטיב לבין שחזור טראומטי.



טראומה / מור שניידר


הָעֵט וְהַמַּחַק שֶׁעַל לוּחַ לִיבִּי

מוֹשְׁכִים שְׁנֵיהֶם בְּשַׁרְווּלַי,

נֶאֱבָקִים זֶה בָּזֶה בִּפְרָאוּת.


"אֶת חַיֶּבֶת לִמְחֹק"! אוֹמֵר הָאֶחָד,

"שֶׁתּוּכְלִי לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה".

"אֶת חַיֶּבֶת לִרְשׁוֹם!" אוֹמֶר הָאַחֵר,

מֵאוֹתָהּ סִבָּה בְּדִיּוּק.




ייצוג מנטלי (Mental representation) הוא מאפיין בסיסי של האדם, המאפשר לו לשמור על זיקה עם המציאות החיצונית והפנימית, דרך יצירה של סמלים וסימנים. כל שימוש בשפה, בין אם מילולית, פיזית או אמנותית, נעשה דרך ייצוגים. החשיבה שלנו, העמדות, הרצונות, הזיכרונות ואפילו החלומות שלנו מובנים דרך ייצוגים מנטליים. ייצוגים מנטליים הם מודלים המארגנים מידע פנימי מופשט, ומאפשרים בין השאר לייצר פעולות מוכוונות פעולה ומשמעות. ייצוגים יכולים להיות מיוצרים בזמן הווה, או לחילופין להיות מאוחסנים בזיכרון, ולהישלף באמצעות גירוי רלוונטי להם, כמו במקרה ששיר מוכר מתנגן ומזכיר לנו את הקליפ, עטיפת האלבום או תקופת חיים בה האזנו לו.


טראומה נפשית הוא מושג בעל הגדרות שונות. כאן אתייחס לטראומה במובן הרחב שלה, כאירוע ממשי שעורר חוויה רגשית בעלת עצמה רבה מדי, עד כדי כך שהאדם לא היה מסוגל לעכל אותה באמצעים המנטליים שהיו לרשותו. עקב כך, הוא נאלץ "לנתק" חלקים מהחוויה שלו, ואלו לא הצליחו לעבור עיבוד שיאפשר להם להיות חלק מהאופן "הרגיל" בו הוא חווה את עצמו, ומהנרטיב שלו. חלקים אלו נותרו כזרים או חבויים, בניסיון עיקש של הנפש לשמור על שלמותה ולהגן עליה מקריסה והתנפצות. פן בסיסי נוסף בחוויית הטראומה היא "הלבדות", העובדה כי ברגע הטראומה סביבתו של האדם לא הייתה שם בעבורו כדי למנוע ממנו את חוויית השבר (Fosha, 2020). ברגעים אלו, חוויית הקשר הבסיסית, הלא מילולית, של האדם, קרסה, ועל כן בלב חוויית הטראומה ישנה בדידות, המותירה צלקת של נטישה וכשל סביבתי עמוק.


לטראומה נפשית, כמו לכל חוויה שנוצרו סביבה מבני זיכרון, ישנו מערך ייצוג מנטלי, הכולל את הרישום הבסיסי של האירוע, דימויים חזותיים, מחשבות, רגשות, תחושות גופניות ורשמים חושיים. סכמות (Schemas) הן מערכות ייצוג הכוללות את כל המרכיבים הללו, ומשמשות כתבניות של ארגון מידע, באמצעותן מתארגנת חוויית העצמי. הפעלה סכמתית מכילה גם מידע לגבי הצרכים של האדם הנמצאים בחסר ונטיות לפעולה מוכוונות צורך. חווית העצמי של האדם ברגע נתון לרוב כוללת הפעלה של מספר מערכות סכמתיות בו זמנית, מה שמאפשר חוויה עשירה ומורכבת, אך גם עשוי ליצור סתירות פנימיות ונטיות פעולה מנוגדות (אנדר, 2023). סכמות מופעלות לרוב מחוץ למודעות האדם, ובפרט כאשר מדובר על ייצוגי טראומה, מערכים אלו עשויים להיות מנותקים לגמרי או מופיעים כרסיסים בלתי קוהרנטיים או חסרי פשר.


הפעלות סכמתיות יוצרות חוויות המכונות מצבי עצמי, כאשר בכל רגע נתון ישנו מצב עצמי אחד דומיננטי, ולעיתים מתקיימים כמה בו זמנית. ריבוי זה מאפשר התמודדות מותאמת למצבים מורכבים. לדוגמה, כשאני משחק עם הילדים שלי, עלי לשלב משחקיות, הומור, ספונטניות וחום, עם אחריות הורית ולפעמים גם כעס אסרטיבי ושימת גבולות. מבחינת מצבי עצמי אפשר לזהות כאן שילוב של חלקים בוגרים הוריים המאפשרים החזקה אחראית ואוהבת של הסיטואציה, וחלקים ילדיים המאפשרים השתתפות במשחק ויצירתיות שובבית. במקרה הזה ריבוי מצבי העצמי עובד לטובתי ולטובת ילדיי.


אך מה קורה כאשר נוצרת אקטיבציה של מבנים סכמתיים המושתתים על חוויות טראומטיות? מכיוון שחוויות טראומטיות מעצם הגדרתן כוללות ניתוק של חלקים בלתי נסבלים, ובשל כך בלתי מעובדים, אקטיבציה של מבני טראומה תעורר מצבי עצמי שאינם אינטגרטיביים עם הנרטיב המתמשך של העצמי. חלקים אלו יופעלו באופנים שלעיתים כמו נכפים על האדם, פורצים לתודעה באופן חסר פשר, או לחילופין מתקיימים כחסר, כהיעדר של רגש, מחשבות וכד'. נחזור לדוגמה של ההורה שמשחק עם ילדיו, ונניח, למשל, שההורה עבר טראומה בצורה של חסך עמוק בחום וקרבה מצד הוריו, או חווה פחד באינטראקציה עמם ועל כן לא הצליח להיות חופשי ומשחקי. בעת משחק עם ילדיו הוא עשוי לחוות קושי, כאשר חלקי עצמי מסויימים יגיבו למתרחש כעת, וחלקים אחרים יתעוררו ויגיבו לייצוגים של חוויות החסך והאיום. הוא עשוי לחוש עצב ילדי עמוק בתחושתו, כמייצג של הילד שלא קיבל את מה שילדיו שלו כיום מקבלים. הוא עשוי לחוש פחד, המייצג איום שחש בקרבת הוריו, ולהסוות את הפחד הזה, שלא במודעותו, בכעס או נוקשות כלפי ילדיו.



מתח בין יצירת מגע עם ייצוגים מנטליים לבין ניתוק והימנעות מהם


אפשר לזהות שתי מגמות, כביכול מנוגדות, הנוגעות לייצוגים הטראומטיים וחלקי העצמי המונעים מתוכם. האחת היא ניתוק או הימנעות ממגע עם ייצוגים אלו בצורותיהם השונות. קל יחסית להבין את המגמה הזאת, שכן מדובר על ייצוגים וחוויות מכאיבות ביותר. השנייה היא תנועה לעבר מגע עם הייצוגים דרך עיסוק בהם ושחזור שלהם במציאות החיצונית והפנימית. אפשר להבין את המגמה הזאת כביטוי של הצורך בעיבוד ואינטגרציה של מידע נפשי שנמצא פזור, גולמי או זר. דרך נוספת היא לראות את החלקים המנותקים כישויות בעלות צורך להיכלל במערך הנפשי, להישמע, להתאחות וכדומה. מכיוון שמדובר על חלקים שאינם שזורים באופן הרמוני עם שאר חלקי העצמי, ודחוקים תחת מחסום ניתוקי, הם מוצאים את ביטויים בדרכים עקלקלות, ולעיתים מזיקות ביותר. בנוסף, לעיתים קרובות כאשר חלקים אלו נמצאים במודעות, מעבר לכאב שהם נושאים, מצטרפים אליהם חלקים נוספים בעלי זיקה שלילית כלפיהם, שנוצרו בסמוך לטראומה ובעקבות הייצוגים הטראומטיים, ועל כן אפשר לכנותם חלקים פרי-טראומטיים (peri = סביב).


שקף 1 – מסלול אקטיבציה של ייצוגים טראומטיים:

שקף 1 – מסלול אקטיבציה של ייצוגים טראומטיים: אירוע חיצוני או פנימי מעורר אקטיבציה של ייצוגים טראומטיים, שהיו "רדומים" או תחת מעטה של ניתוק. כאשר נחצה סף עוררות מסוים, הייצוגים פורצים למודעות, ומופיעים כחלק עצמי הנושא חוויות טראומטיות, זיכרונות, רגשות, תחושות ונטיות לפעולה המותאמות ביחס לייצוגים שהופעלו. הופעת חלקים פגועים אלו מעוררת חלקים נוספים, שהתפתחו ביחס לחלקים הטראומטיים, חלקים פרי-טראומטיים. אלו כוללים יחס כלפי החוויות הטראומטיות, כולל יחס דכאני, מעניש או מבטל. החלקים הטראומטיים, ברגע הופעתם, חושפים את הצורך באיחוי דרך עיבוד ומתן סיוע, בעוד שחלקים פרי-טראומטיים נוטים לגלם את המגמה ההפוכה, שמטרתה להשיבם בחזרה למעמקי הנפש, מעבר למסך של ניתוק.


שתי מגמות אלו פועלות מחוץ למודעות ולרוב במקביל, כפי שניתן לראות בדוגמאות הבאות:

הופעה של זיכרונות חודרניים (פלאשבק) לשמע צליל פתאומי וחד, אצל אדם שעבר תאונת דרכים. ייצוגים של חווית התאונה, כגון צליל חריקה הבלמים, ריח הצמיג השרוף, הבהוב של פנסי הרכב הפוגע, תחושת הסכנה וחוסר אונים, פורצים לתודעה, וגורמים לעוררות ומצוקה, ולניסיונות להימנע מסיטואציות העלולות לעורר אותם, לפעילויות הסחה או אלחוש. הזיכרונות החודרניים הם סימן לצורך בעיבוד ובאיחוי של חוויות הטראומה הנוכחות לאור הייצוגים. במקביל המצוקה שנוצרת מן המגע עם הייצוגים הללו מעוררת את המגמה הנגדית, להימנע ממגע עמם על ידי הימנעות מנסיעה ברכב או שימוש באטמי אוזניים, הימנעות מחשיבה על תכנים שעשויים לעלות את הייצוגים למודעות, ודחיקה שלהם כאשר הם עולים.


מטופל סיפר על ביקור בבית הוריו, אשר מיד לאחר כניסתו לביתם חווה "כיבוי עצמי", ריקנות, וטשטוש ראייה. בבחינה של הסיטואציה התברר שזהו מצב חוזר ומוכר, ועורר זיכרונות (ייצוגים מנטליים) לתקופות מוקדמות בהן התגורר עם הוריו, חש בדידות וניכור בחיק המשפחה, אך התקשה לייצר מערכות יחסים מחוץ לה. ייצוגים של יחסים מוקדמים, המעוררים חוויה של חוסר נראות, וחוויה של בני משפחתו כזרים, הופעלו עם הכניסה לבית הוריו, כאשר בזמנים אחרים אלו נמצאים בניתוק חלקי או מוחלט מתודעתו. אקטיבציה של החלק שחווה "כיבוי עצמי" הוא סימן לעוררות הייצוגים המוקדמים, בצורך בעיבוד שלהם ובמגע עם חלק נזקק ונטוש בנפשו של המטופל, אשר לרוב נדחק החוץ למודעות.


מטופלת שגדלה בבית רווי מתחים, חזתה בהוריה רבים ריבים קולניים ופחדה שאביה יפגע באמה, חווה קשיים כבוגרת בביסוס יחסים זוגיים. היא מעוניינת בזוגיות ואף פנתה לטיפול בשל כך, אך מדווחת כי לאחר שיוצרת קשר עם בן זוג פוטנציאלי היא עסוקה בחיפוש הפגמים שלו, וחשה כעס וסלידה כלפיו שאינם ברורים בעבורה. תוך כדי הטיפול היא מגלה כי "מתחת" לתחושות הסלידה והכעס ישנו פחד, ועם המגע עמו עולים בבירור ייצוגים טראומטיים המקושרים לחוויות המוקדמות בבית הוריה. ניתוק של חלקים אלה מהמודעות מאפשר לה להיות אקטיבית בחיפוש זוגיות, ויחד עם זאת אותם ייצוגים פועלים ברקע, ושולחים מסרים בדמות של מחשבות טורדניות, סלידה וכעס בכל מערכת יחסים זוגית שמנסה לבסס.


בשלוש הדוגמאות הללו ניתן לראות כי למרות הניסיונות הלא מודעים ברובם להימנע ממגע עם הייצוגים הטראומטיים, אלו מוצאים דרך, ומופיעים בדמות סימפטומים, מצבי עצמי מכאיבים וסגנונות התקשרות המקשים על יצירת קשר. לטעמי ניתן לראות את שתי מגמת אלו, פנייה לעיסוק בייצוגים והימנעות מהם, כדרך לשמירה על איזון נפשי, תוך כדי אחיזה בתקווה לתיקון (מיטשל, 1993).



שחזור וחזרה כפייתית


התהליך בו ייצוגים טראומטיים מתמידים בהשפעתם על האדם, וכמו כופים עצמם עליו ומביאים אותו לחזור ולחוות מצבים בהם הוא נפגע, מכונה לעיתים חזרה כפייתית (Levy, 2000), מושג שהוצע לראשונה על ידי פרויד. פרויד שיער כי החזרה הכפייתית נועדה להשיב תחושת שליטה, שהופרה בעקבות חוויות הטראומה. עם זאת, נראה כי תהליכי שחזור, אשר כאמור לרוב אינם מתרחשים ברמה המודעת, גורמים לסבל לאדם המשחזר, ולעיתים לסביבה (Van der Kolk, 1989). התנהגויות של הרס ופגיעה עצמית כמו גם פגיעה בזולת מיוחסים לא פעם לתהליכים של שחזור, וכך גם רה-ויקטימיזציה. ממצאי מחקר מצביעים על קשר מובהק בין התעללות ופגיעה בילדות לבין פגיעה עצמית. מחקרים שנעשו על עבריינים אלימים הראו אחוז גבוה ביותר של אירועי אלימות, פגיעה מינית וחסך בילדותם, והצביעו על הקשר שבין חוויות אלו לגרימת נזק לאחר. כמו כן מחקרים שנעשו בקרב נשים שורדות פגיעה מינית בילדות הצביעו על אחוז גבוה ביותר של פגיעה בבגרותן ביחס לנשים שלא עברו פגיעה (שם).


התנהגויות שחזור הן מסמנות של ייצוגי הטראומה, וחושפות מידע אודותם. דרך אחת ללמוד אודותם היא לבחון את העמדות התוך אישיות והבין אישיות בסיטואציית השחזור. השחזור, שעשוי להתרחש כתופעה דיסקרטית פנימית של האדם, כמו גם ברמה הבין אישית, חושף מודלים טראומטיים של התקשרות, ועמדות ספציפיות בסיטואציות טראומטיות. ייצוגי הטראומה נוגעים כמובן לחוויית הפגיעה, החסך והאימה שהתעוררו בעת האירועים המכוננים של הטראומה, אך אלו מתקיימים לצד מידע נוסף ובלתי נפרד מהם, הכולל עמדות של תוקפן או סביבה פוגעת, היעדר יחס לאור פגיעה או התעלמות, ייצוגים של כוונות הזולת בעת הפגיעה, עמדות סביב פיתוי, פנטזיות על הצלה בידי זולת אידאלי כל-יכול וכדומה (Davies & Frawley, 1994). מטופלים ומטפלים עשויים לגלם, בין אם ברמת החוויה ובין אם בהתנהגות, חלק מעמדות אלו בתוך תהליך השחזור. חלק מן הגישות הטיפוליות תומכות בתהליכים אלו, כאמצעים לעיבוד של אותם ייצוגים טראומטיים. גישות אחרות לוקחות בחשבון תהליכים אלו, אך נוקטות באמצעים על מנת ליצור מרחב בין אישי "נקי" משחזורים, בדרך כלל דרך עמדה טיפולית ברורה ומכוונת וטכניקות סדורות. חשוב לציין כי מכיוון שייצוגים טראומטיים מתקיימים גם בנפשם של מטפלים, שחזורים טראומטיים בטיפול אינם חד-סטריים, אלא מתרחשים גם הדדית, וכיוצא בזאת, גם במטפלים הנוקטים בגישות הסדורות וממוקדות.



מייצוג מנטלי לייצוג באמנות: המחשה של שחזור טראומטי דרך סרטה של אורית פוקס "קרב עיניים"


"קרב עיניים" הוא סרט קצר (20 דקות) המצולם כולו בדירה בה במאית בשם עלמה עורכת אודישנים לשחקים. היא מנסה למצוא שחקן ושחקנית שיתאימו לסצנה מרכזית ואלימה בתסריט שלה. לאורך הסרט היא מראיינת שחקנים ומנחה אותם בגילום סצנת מפגש בין גבר ואשה, במהלכה הגבר מוביל את האינטראקציה, ומציע משחק "קרב עיניים, מי שצוחק ראשון מפסיד". במהרה הסיטואציה הופכת אלימה ומפחידה בעבור האישה. למרות ניסיונות חוזרים, אף אחד מהשחקנים לא מצליח לייצר את הרגש שעלמה מחפשת, והיא הולכת ונעשית מתוסכלת. ברגע של משבר היא מחליטה לקחת בעצמה את תפקיד השחקנית בסצנה, עם שחקן אותו היא מנחה באגרסיביות. הסצנה מגולמת, ומהר מאוד הופכת מציאותית ואלימה במיוחד, כאשר הגבר כופה עצמו על עלמה, שבתחילה מתנגדת, אך בסוף נכנעת ונותרת קפואה תחתיו. הגבר מסיים, מתלבש ועוזב את הדירה, ועלמה קמה לאיטה, ומתלבשת גם כן. סוף.



"שאלת הייצוג" בתרבות והקשר למתח בין מגע וניתוק מייצוגים מנטליים


לאחר צפייה מטרידה זו קשה שלא לתהות, האם ההתרחשות האלימה הזאת היא סיטואציה העומדת בפני עצמה (כאונס), או שמה ההתרחשות האלימה מהווה גילום של הסצנה המקורית בתסריט של עלמה? וגם, האם סצנת התקיפה בתסריט מבוססת על מקרה אמיתי (כפי ששאל אחד השחקנים)?


אני חושב ששאלות אלו עולות באופן טבעי לאחר הצפייה בסרט, ומצביעות על האפקטיביות שלו כדן בשאלת הייצוג באמנות ובתרבות: המתח שבין הצורך לשמור על מגע עם המציאות דרך ייצוג והסמלה, לבין ההתרחקות ההולכת וגדלה מן האירועים המקוריים, שנוצרת אופן בלתי נמנע בתהליך הייצוג, שכן הוא כרוך בבנייה מחדש, וככל שתהליכים אלו מתמשכים, ישנה התרחקות הולכת וגדלה עד כדי ניתוק מן האפשרות לדעת את "הדבר שלעצמו". דוגמה קלאסית לתהליך הזה הוא "תוכניות ראליטי", או האופן שבו פרסומות הן בעצמן "מוצר צריכה".


בעיני יש קשר בין תהליך תרבותי זה לבין המגמה המוטיבציונית הכפולה שתיארתי קודם לכן בהקשר של ייצוגים טראומטיים, באופן שהוא בעצמו מייצג אותה. מצד אחד התרבות מייצרת ייצוגים המנסים לשוות חוויה "מציאותית", ומצד שני ישנה מגמה ברורה של סימולציה כמעט בכל רובד בחיים התרבותיים שאני יכול לחשוב עליו. "חוויה של נשיכה" עדיפה על נשיכה ממשית. במילים אחרות, אם המציאות אינה נשלטת, נייצר חוויה שהיא בשליטתנו, כלומר סימולציה. סימולציה היא הוורסיה התרבותית של השחזור המנטלי.



חוויית הצופה בסרט "קרב עיניים" כמשתתף בשחזור טראומטי


הסרט "קרב עיניים" עשוי כאילו הוא "לא עשוי", שהוא לא סרט כמעט, אלא חומר גולמי שנועד כהכנה לקראת צילום של סרט, סרט ללא סינמטוגרפיה. כבר בפתיחה הצופה "נמצא" באותה עמדה בה נמצאת עלמה, מאחורי המצלמה. במובן זה הוא מקבל תפקיד: הוא בוחן את השחקנים ואת בניית הסצנה. הצופה מוזמן להעריך את ביצועי השחקנים ולהתרשם מהנוכחות שלהם. זוהי צפייה משתתפת. אבל אז מגיע טוויסט. עלמה מגיחה מעמדתה מאחורי המצלמה, ולוקחת חלק פעיל בסצנה. זהו רגע בו הצופה עובר לעמדה של עד (witness) החוזה במעשה אונס, ללא האפשרות לתת הוראות בימוי. הוא איבד את "קולו" שבדמותה של עלמה. לפני רגע הוא חלק עמדה עם הבמאית, וכעת היא נאנסת, בעוד שהוא צופה מהצד. בנוסף, בדומה לבחורה בסצנה, הצופה עבר תהליך של פיתוי עד שהגיע לנקודה לא צפויה זו, וכעת הוא אנוס לצפות בנעשה מכוחה של אינרציה והשקעה אנרגטית (שקף 2).



שקף 2: משולשי עמדות הממחישים את המעבר בין מצב של המחזה (העמדת הסצנה) לבין שחזור טראומטי.

שקף 2: משולשי עמדות הממחישים את המעבר בין מצב של המחזה (העמדת הסצנה) לבין שחזור טראומטי. במשולש הצהוב ניתן לראות את הצופה בעמדה משותפת עם הבמאית, עלמה, צופים בשחקנים בעת משחק (acting). המעבר למשולש האדום מסמן את הרגע בו עלמה מחליפה את השחקנית, והופכת לקורבן, כאשר השחקן הופך לתוקפן. הצופה נותר לצפות במעשה כעד חסר מילים.


עמדות בתהליך השחזור כמסמנות ייצוגים מנטליים טראומטיים


התוקפן - עלמה מנסה להשיג שליטה על ייצוגי הטראומה דרך בימוי סצנת תקיפה. על פניו היא בשליטה, אך הסגנון שלה הולך ונעשה אגרסיבי, היא ביקורתית כלפי השחקנים והשחקניות, וככל שהסצנה מתקדמת היא הולכת ומאבדת מרחק. בתחילה היא מגלמת את עמדת התוקפן, כאשר היא מנחה באופן אגרסיבי את השחקנים, ואף מדגימה באגרסיביות את תפקיד הגבר על השחקנית, שנפגעת מכך ומסרבת להמשיך.


הקורבן – לאחר שהשחקנים מגלמים שלא מרצונם את עמדת הקורבן, עלמה, שנראה שאינה מסוגלת כבר לשאת את חוסר הדיוק בסצנה, כמו נדחפת לתפקיד הבחורה הנפגעת, עם שחקן שעד לפני רגע נתנה לו הוראות לנהוג בבחורה בסצנה באגרסיביות. הבחור ממלא אחר ההוראות, אך ממשיך מעבר להן, ואונס את עלמה. עלמה הפכה לקורבן.


העד השותק – עלמה מנסה "לתת קול" וחיים לסצנה שתוקה, כזו שיש בה רק שני עדים, הקורבן והתוקפן, ואולי נשמרה בסוד. כך או כך חוויות טראומה בלתי מעובדות תמיד מכילות חלק שתוק ומנותק, וכפי שנטען קודם, זה חלק מהדחף לשחזר – להבין, לדעת וליידע. עם זאת, עלמה לא מגיעה לסיפוק דרך השחקנים שהיא מנחה. הדבר נותר בלתי מדובר בשפת הטראומה שלה, והדחף להוציא אותו לפועל הולך וגובר. עמדת העד השותק היא חלק שמלווה את מרבית הסרט, ועלמה כמו נלחמת כנגדה בניסיונות לתת קול. ברגע שהיא עוברת לתפקיד הקורבן, הצופה מגלם בעל כורחו את תפקיד העד. מבט הצופה נמשך לעיניה של עלמה, בסוג של "קרב עיניים" נוסף.


לסיכום


עיבוד חוויות טראומטיות דרך ייצוג אמנותי, שיחתי או אחר, מאפשר תיקון וצמיחה, ועם זאת הוא דורש כוחות שיאפשרו מרחק מיטיב מהחוויה הגולמית. זהו גבול דק, שבאומנות לפעמים משיגים באמצעות "ריחוק אסתטי". בניגוד לשחזור שמטרתו להגיע לחשיפת האמת, כמו שנוהגים לעשות בחקירת פשעים, שחזור שמאפשר עיבוד מיטיב של חוויות הטראומה אינו מתמקד באמת אובייקטיבית, אלא בחשיפה של חלקים בחוויה הסובייקטיבית, ומטרתו להשיב סובייקט לחוויה. סרטה של פוקס מצביע על המתח בין ניסיונות התיקון דרך ייצוג ושחזור, לבין החזרה הכפייתית והשחזור הטראומטי. התבוננות בעמדות שמגלמות הדמויות בסרט, בתוכן או בחוויית הצופה, חושפת מידע על הייצוגים המנטליים האחראים על תהליך השחזור של עלמה. התבוננות דומה מסייעת לי גם בעת שיחה עם מטופלים, כאשר אני מצליח להשיג רגעים "ריחוק אסתטי".


מקורות


אנדר, ע. (2023). עבודה טיפולית ממוקדת רגשות: תיאוריה של רגש ומודל דו-שלבי לשינוי. אתר "מעבדה חווייתית".


שניידר, מ. (2022). אדמת השפתיים הרכות. הוצאת ביטאון שירה.


אתר "אנציקלופדיה של הרעיונות": https://haraayonot.com/idea/representation/


מיטשל, ס. א. (1993/2003). תקווה ופחד בפסיכואנליזה. תולעת ספרים, תל אביב.


פוקס, א. (2012) "קרב עיניים". סרט קצר, בימוי ותסריט אורית פוקס.


שלגי, ב. (2022). לב פקוח לרווחה: על התמסרות הדדית באזורי טראומה. תולעת ספרים.


Levy, M. S. (2000). A conceptualization of the repetition compulsion. Psychiatry, 63(1):45-53.


Arntz A. (2020). A plea for more attention to mental representations. Journal of Behavior Therapy and Experimental Psychiatry. 2020 Jun; 67:101510.


Davies, J.M. & Frawley, M.G. (1994). Treating the adult survivors of childhood sexual abuse. Ch.9, P. 167-185. Basic books, Harper Collins Publishers.


Fosha, D. (Ed.). (2021). Undoing aloneness & the transformation of suffering into flourishing: AEDP 2.0. American Psychological Association.


Van der Kolk, B. A. (1989). The compulsion to repeat the trauma: re-enactment, revictimization and masochism. Psychiatric Clinics of North America 1989;12.389-411:(2)



ציטוט המאמר:

אנדר, ע. (2024). קרבות מאחורי העיניים: ייצוגים מנטליים והמתח בין תיקון לשחזור טראומטי. מתוך: אתר מעבדה חווייתית.


Comentários


bottom of page
ניתן להשתמש בחצי המקלדת בכדי לנווט בין כפתורי הרכיב
",e=e.removeChild(e.firstChild)):"string"==typeof o.is?e=l.createElement(a,{is:o.is}):(e=l.createElement(a),"select"===a&&(l=e,o.multiple?l.multiple=!0:o.size&&(l.size=o.size))):e=l.createElementNS(e,a),e[Ni]=t,e[Pi]=o,Pl(e,t,!1,!1),t.stateNode=e,l=Ae(a,o),a){case"iframe":case"object":case"embed":Te("load",e),u=o;break;case"video":case"audio":for(u=0;u<$a.length;u++)Te($a[u],e);u=o;break;case"source":Te("error",e),u=o;break;case"img":case"image":case"link":Te("error",e),Te("load",e),u=o;break;case"form":Te("reset",e),Te("submit",e),u=o;break;case"details":Te("toggle",e),u=o;break;case"input":A(e,o),u=M(e,o),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;case"option":u=B(e,o);break;case"select":e._wrapperState={wasMultiple:!!o.multiple},u=Uo({},o,{value:void 0}),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;case"textarea":V(e,o),u=H(e,o),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;default:u=o}Me(a,u);var s=u;for(i in s)if(s.hasOwnProperty(i)){var c=s[i];"style"===i?ze(e,c):"dangerouslySetInnerHTML"===i?(c=c?c.__html:void 0,null!=c&&Aa(e,c)):"children"===i?"string"==typeof c?("textarea"!==a||""!==c)&&X(e,c):"number"==typeof c&&X(e,""+c):"suppressContentEditableWarning"!==i&&"suppressHydrationWarning"!==i&&"autoFocus"!==i&&(ea.hasOwnProperty(i)?null!=c&&Ie(n,i):null!=c&&x(e,i,c,l))}switch(a){case"input":L(e),j(e,o,!1);break;case"textarea":L(e),$(e);break;case"option":null!=o.value&&e.setAttribute("value",""+P(o.value));break;case"select":e.multiple=!!o.multiple,n=o.value,null!=n?q(e,!!o.multiple,n,!1):null!=o.defaultValue&&q(e,!!o.multiple,o.defaultValue,!0);break;default:"function"==typeof u.onClick&&(e.onclick=Fe)}Ve(a,o)&&(t.effectTag|=4)}null!==t.ref&&(t.effectTag|=128)}return null;case 6:if(e&&null!=t.stateNode)Ll(e,t,e.memoizedProps,o);else{if("string"!=typeof o&&null===t.stateNode)throw Error(r(166));n=yn(yu.current),yn(bu.current),Jn(t)?(n=t.stateNode,o=t.memoizedProps,n[Ni]=t,n.nodeValue!==o&&(t.effectTag|=4)):(n=(9===n.nodeType?n:n.ownerDocument).createTextNode(o),n[Ni]=t,t.stateNode=n)}return null;case 13:return zt(vu),o=t.memoizedState,0!==(64&t.effectTag)?(t.expirationTime=n,t):(n=null!==o,o=!1,null===e?void 0!==t.memoizedProps.fallback&&Jn(t):(a=e.memoizedState,o=null!==a,n||null===a||(a=e.child.sibling,null!==a&&(i=t.firstEffect,null!==i?(t.firstEffect=a,a.nextEffect=i):(t.firstEffect=t.lastEffect=a,a.nextEffect=null),a.effectTag=8))),n&&!o&&0!==(2&t.mode)&&(null===e&&!0!==t.memoizedProps.unstable_avoidThisFallback||0!==(1&vu.current)?rs===Qu&&(rs=Yu):(rs!==Qu&&rs!==Yu||(rs=Gu),0!==us&&null!==es&&(To(es,ns),Co(es,us)))),(n||o)&&(t.effectTag|=4),null);case 4:return wn(),Ol(t),null;case 10:return Zt(t),null;case 17:return It(t.type)&&Ft(),null;case 19:if(zt(vu),o=t.memoizedState,null===o)return null;if(a=0!==(64&t.effectTag),i=o.rendering,null===i){if(a)mr(o,!1);else if(rs!==Qu||null!==e&&0!==(64&e.effectTag))for(i=t.child;null!==i;){if(e=_n(i),null!==e){for(t.effectTag|=64,mr(o,!1),a=e.updateQueue,null!==a&&(t.updateQueue=a,t.effectTag|=4),null===o.lastEffect&&(t.firstEffect=null),t.lastEffect=o.lastEffect,o=t.child;null!==o;)a=o,i=n,a.effectTag&=2,a.nextEffect=null,a.firstEffect=null,a.lastEffect=null,e=a.alternate,null===e?(a.childExpirationTime=0,a.expirationTime=i,a.child=null,a.memoizedProps=null,a.memoizedState=null,a.updateQueue=null,a.dependencies=null):(a.childExpirationTime=e.childExpirationTime,a.expirationTime=e.expirationTime,a.child=e.child,a.memoizedProps=e.memoizedProps,a.memoizedState=e.memoizedState,a.updateQueue=e.updateQueue,i=e.dependencies,a.dependencies=null===i?null:{expirationTime:i.expirationTime,firstContext:i.firstContext,responders:i.responders}),o=o.sibling;return Mt(vu,1&vu.current|2),t.child}i=i.sibling}}else{if(!a)if(e=_n(i),null!==e){if(t.effectTag|=64,a=!0,n=e.updateQueue,null!==n&&(t.updateQueue=n,t.effectTag|=4),mr(o,!0),null===o.tail&&"hidden"===o.tailMode&&!i.alternate)return t=t.lastEffect=o.lastEffect,null!==t&&(t.nextEffect=null),null}else 2*ru()-o.renderingStartTime>o.tailExpiration&&1t)&&vs.set(e,t)))}}function Ur(e,t){e.expirationTimee?n:e,2>=e&&t!==e?0:e}function qr(e){if(0!==e.lastExpiredTime)e.callbackExpirationTime=1073741823,e.callbackPriority=99,e.callbackNode=$t(Vr.bind(null,e));else{var t=Br(e),n=e.callbackNode;if(0===t)null!==n&&(e.callbackNode=null,e.callbackExpirationTime=0,e.callbackPriority=90);else{var r=Fr();if(1073741823===t?r=99:1===t||2===t?r=95:(r=10*(1073741821-t)-10*(1073741821-r),r=0>=r?99:250>=r?98:5250>=r?97:95),null!==n){var o=e.callbackPriority;if(e.callbackExpirationTime===t&&o>=r)return;n!==Yl&&Bl(n)}e.callbackExpirationTime=t,e.callbackPriority=r,t=1073741823===t?$t(Vr.bind(null,e)):Wt(r,Hr.bind(null,e),{timeout:10*(1073741821-t)-ru()}),e.callbackNode=t}}}function Hr(e,t){if(ks=0,t)return t=Fr(),No(e,t),qr(e),null;var n=Br(e);if(0!==n){if(t=e.callbackNode,(Ju&(Wu|$u))!==Hu)throw Error(r(327));if(lo(),e===es&&n===ns||Kr(e,n),null!==ts){var o=Ju;Ju|=Wu;for(var a=Yr();;)try{eo();break}catch(t){Xr(e,t)}if(Gt(),Ju=o,Bu.current=a,rs===Ku)throw t=os,Kr(e,n),To(e,n),qr(e),t;if(null===ts)switch(a=e.finishedWork=e.current.alternate,e.finishedExpirationTime=n,o=rs,es=null,o){case Qu:case Ku:throw Error(r(345));case Xu:No(e,2=n){e.lastPingedTime=n,Kr(e,n);break}}if(i=Br(e),0!==i&&i!==n)break;if(0!==o&&o!==n){e.lastPingedTime=o;break}e.timeoutHandle=Si(oo.bind(null,e),a);break}oo(e);break;case Gu:if(To(e,n),o=e.lastSuspendedTime,n===o&&(e.nextKnownPendingLevel=ro(a)),ss&&(a=e.lastPingedTime,0===a||a>=n)){e.lastPingedTime=n,Kr(e,n);break}if(a=Br(e),0!==a&&a!==n)break;if(0!==o&&o!==n){e.lastPingedTime=o;break}if(1073741823!==is?o=10*(1073741821-is)-ru():1073741823===as?o=0:(o=10*(1073741821-as)-5e3,a=ru(),n=10*(1073741821-n)-a,o=a-o,0>o&&(o=0),o=(120>o?120:480>o?480:1080>o?1080:1920>o?1920:3e3>o?3e3:4320>o?4320:1960*Uu(o/1960))-o,n=o?o=0:(a=0|l.busyDelayMs,i=ru()-(10*(1073741821-i)-(0|l.timeoutMs||5e3)),o=i<=a?0:a+o-i),10 component higher in the tree to provide a loading indicator or placeholder to display."+N(i))}rs!==Zu&&(rs=Xu),l=yr(l,i),f=a;do{switch(f.tag){case 3:u=l,f.effectTag|=4096,f.expirationTime=t;var w=Ar(f,u,t);ln(f,w); break e;case 1:u=l;var E=f.type,k=f.stateNode;if(0===(64&f.effectTag)&&("function"==typeof E.getDerivedStateFromError||null!==k&&"function"==typeof k.componentDidCatch&&(null===ms||!ms.has(k)))){f.effectTag|=4096,f.expirationTime=t;var _=Ir(f,u,t);ln(f,_);break e}}f=f.return}while(null!==f)}ts=no(ts)}catch(e){t=e;continue}break}}function Yr(){var e=Bu.current;return Bu.current=Cu,null===e?Cu:e}function Gr(e,t){eus&&(us=e)}function Jr(){for(;null!==ts;)ts=to(ts)}function eo(){for(;null!==ts&&!Gl();)ts=to(ts)}function to(e){var t=Fu(e.alternate,e,ns);return e.memoizedProps=e.pendingProps,null===t&&(t=no(e)),qu.current=null,t}function no(e){ts=e;do{var t=ts.alternate;if(e=ts.return,0===(2048&ts.effectTag)){if(t=br(t,ts,ns),1===ns||1!==ts.childExpirationTime){for(var n=0,r=ts.child;null!==r;){var o=r.expirationTime,a=r.childExpirationTime;o>n&&(n=o),a>n&&(n=a),r=r.sibling}ts.childExpirationTime=n}if(null!==t)return t;null!==e&&0===(2048&e.effectTag)&&(null===e.firstEffect&&(e.firstEffect=ts.firstEffect),null!==ts.lastEffect&&(null!==e.lastEffect&&(e.lastEffect.nextEffect=ts.firstEffect),e.lastEffect=ts.lastEffect),1e?t:e}function oo(e){var t=qt();return Vt(99,ao.bind(null,e,t)),null}function ao(e,t){do lo();while(null!==gs);if((Ju&(Wu|$u))!==Hu)throw Error(r(327));var n=e.finishedWork,o=e.finishedExpirationTime;if(null===n)return null;if(e.finishedWork=null,e.finishedExpirationTime=0,n===e.current)throw Error(r(177));e.callbackNode=null,e.callbackExpirationTime=0,e.callbackPriority=90,e.nextKnownPendingLevel=0;var a=ro(n);if(e.firstPendingTime=a,o<=e.lastSuspendedTime?e.firstSuspendedTime=e.lastSuspendedTime=e.nextKnownPendingLevel=0:o<=e.firstSuspendedTime&&(e.firstSuspendedTime=o-1),o<=e.lastPingedTime&&(e.lastPingedTime=0),o<=e.lastExpiredTime&&(e.lastExpiredTime=0),e===es&&(ts=es=null,ns=0),1u&&(c=u,u=l,l=c),c=Ue(w,l),f=Ue(w,u),c&&f&&(1!==k.rangeCount||k.anchorNode!==c.node||k.anchorOffset!==c.offset||k.focusNode!==f.node||k.focusOffset!==f.offset)&&(E=E.createRange(),E.setStart(c.node,c.offset),k.removeAllRanges(),l>u?(k.addRange(E),k.extend(f.node,f.offset)):(E.setEnd(f.node,f.offset),k.addRange(E)))))),E=[];for(k=w;k=k.parentNode;)1===k.nodeType&&E.push({element:k,left:k.scrollLeft,top:k.scrollTop});for("function"==typeof w.focus&&w.focus(),w=0;w=t&&e<=t}function To(e,t){var n=e.firstSuspendedTime,r=e.lastSuspendedTime;nt||0===n)&&(e.lastSuspendedTime=t),t<=e.lastPingedTime&&(e.lastPingedTime=0),t<=e.lastExpiredTime&&(e.lastExpiredTime=0)}function Co(e,t){t>e.firstPendingTime&&(e.firstPendingTime=t);var n=e.firstSuspendedTime;0!==n&&(t>=n?e.firstSuspendedTime=e.lastSuspendedTime=e.nextKnownPendingLevel=0:t>=e.lastSuspendedTime&&(e.lastSuspendedTime=t+1),t>e.nextKnownPendingLevel&&(e.nextKnownPendingLevel=t))}function No(e,t){var n=e.lastExpiredTime;(0===n||n>t)&&(e.lastExpiredTime=t)}function Po(e,t,n,o){var a=t.current,i=Fr(),l=su.suspense;i=jr(i,a,l);e:if(n){n=n._reactInternalFiber;t:{if(J(n)!==n||1!==n.tag)throw Error(r(170));var u=n;do{switch(u.tag){case 3:u=u.stateNode.context;break t;case 1:if(It(u.type)){u=u.stateNode.__reactInternalMemoizedMergedChildContext;break t}}u=u.return}while(null!==u);throw Error(r(171))}if(1===n.tag){var s=n.type;if(It(s)){n=Dt(n,s,u);break e}}n=u}else n=Al;return null===t.context?t.context=n:t.pendingContext=n,t=on(i,l),t.payload={element:e},o=void 0===o?null:o,null!==o&&(t.callback=o),an(a,t),Dr(a,i),i}function Oo(e){if(e=e.current,!e.child)return null;switch(e.child.tag){case 5:return e.child.stateNode;default:return e.child.stateNode}}function Ro(e,t){e=e.memoizedState,null!==e&&null!==e.dehydrated&&e.retryTime